פסק דין בתיק סע"ש 4798-09-12

          הנתבעת, בכתב הגנתה המתוקן, הכחישה את זכאותו של התובע לקבל ממנה דבר מה.

2.       בעת דיון מוקדם בתובענה, שהתקיים ביום 28/10/13, הסמיכו אותנו הצדדים לפסוק לפשרה בסכום שלא יהיה נמוך מסך של 190,000 ש"ח, ולא יהיה גבוה מסך של 250,000 ש"ח.

3.       נעיר כי ההסמכה לפסוק לפשרה מתאפשרת מכח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר חל גם בבית הדין לעבודה, לפי הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

4.       לצרכי הפסיקה לפשרה הבאנו בחשבון את דעתנו בדבר סיכויי הצדדים ברכיבי התביעה השונים, וזאת, בהתחשב - בין השאר - בשיקולים הבאים:

א.      הספק שמתעורר בענין קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, נוכח העובדה שבין התובע לבין בעלי השליטה בנתבעת שררו יחסי קרבה מיוחדים. עם זאת, אנו מעריכים שאילו היתה התובענה נדונה לגופה, הרי שבהעדר מחלוקת בין הצדדים, היה סיכוי רב שאכן היה נקבע שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

ב.       הספק שמתעורר בשאלה אם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל על יחסי העבודה בין הצדדים, זאת - בשל האפשרות שאילו התובענה היתה נדונה לגופה, היה מתברר שתפקידו של התובע דרש מידה מיוחדת של אמון אישי (מידה מיוחדת שכפי הנראה אכן התקיימה, לאור יחסי הקרבה בין התובע לבין בעלי השליטה בנתבעת).

ג.       בהנחה שהיה נקבע שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שנוכח המחלוקת בין הצדדים בדבר שעות העבודה של התובע, היה מקום להתייחס אחרת אל סיכויי כל צד להוכיח את גרסתו על פי התקופות השונות, שכן בתקופת העבודה שעד ינואר 2009, היה מוטל על התובע נטל כבד להוכיח את עבודתו בשעות שהוא טוען להן, ואילו בתקופת העבודה שמפברואר 2009 ואילך - היה מוטל על הנתבעת להוכיח שהתובע לא עבד בשעות נוספות, עד 60 שעות נוספות בחודש.

ד.       האפשרות שהיה מתברר שלא ייתכן שהתובע עבד אצל הנתבעת במלוא השעות שהוא טוען שהוא עבד בהן, נוכח העדר האפשרות ליישב בין שעות נטענות אלה, לבין עבודתו במקומות עבודה אחרים (גם אם העבודה במקומות האחרים נעשתה רק בחלק קטן מהתקופה הרלוונטית, ייתכן שהיה בכך כדי להשפיע בענייני מהימנות).

ה.      העובדה שעל התובע היה מוטל הנטל להוכיח את נסיבות הפסקת עבודתו, ובהתאם לכך - את זכאותו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

ו.       העובדה שעל הנתבעת היה מוטל להוכיח את גרסתה בדבר מגורי התובע בחצריה, ובדבר העדר זכאותו להחזר הוצאות נסיעה.

ז.       שיקולים של הפרשי הצמדה וריבית ושל הוצאות משפט.

הפסיקה לפשרה

5.       על סמך השיקולים שעיקרם פורט בסעיף 4 לעיל, ובהתאם לטווח שהצדדים הותירו לנו שיקול דעת לגביו, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, בפשרה, סך של 195,000 ש"ח.

6.       בהתאם למוסכם בין הצדדים, הרי שלפחות חלק מסכום הפשרה שאותו פסקנו לעיל, זכאית הנתבעת לשלם באמצעות שחרור כספים מקופה מרכזית לפיצויים שהנתבעת חסכה בה.

          לצורך זאת - אנו נותנים תוקף להסכמת הצדדים על כך שהם ישתפו פעולה ביניהם בפרוצדורה הנחוצה לשם שחרור הכספים האמורים לזכות התובע (חתימה על טופס 161 ועל טופס 161א וחתימה על כל מסמך אחר שיידרש על ידי הקופה המרכזית לפיצויים או על ידי רשות המיסים).

7.       לאחר בירור הסכום שישוחרר מהקופה המרכזית לפיצויים, יוכלו הצדדים לדעת אם נותרה יתרה לזכות התובע. אם תיוותר יתרה כזו, הרי שבהתאם להסכמה בין הצדדים, יהיה על הנתבעת לשלם לתובע את היתרה האמורה, ב-8 תשלומים חודשיים שווים.